מאירי על חולין קט״ו

1 מעשה שבת כגון המבשל בשבת וכיוצא בו אע"פ שנתחייב העושה בנפשו מעשה שלו מותר על הצדדין שביארנו בפרק ראשון:

2 חורש בשור ובחמור אע"פ שעבר לא נאסרו הבהמות וכן לא נאסר לזרוע במקום שנחרש וכן חוסם פי פרה ודש בה לא נאסרה הפרה ולא התבואה שנידושה:

3 בהמה שרבעה או שנרבעה אסורה לגבוה וכן כלאים ומחוסר זמן אבל נעבדה בה עבודה כגון שנעשה בה מלאכה בשבת מותרת אף לגבוה:

4 אע"פ שכלאי זרעים אסור לזרען אם עבר וזרע אע"פ שהוא לוקה בארץ ישראל מותרין באכילה אף לעובר וכן המרכיב אילנו כלאים וכן המרכיב שני מיני בהמות היוצא מהן מותר אבל כלאי הכרם אם זרעו בארץ ישראל הרי הכל אסור בהנאה ואותו ואת בנו ששחטן כבר התבאר שהם מותרין באכילה:

5 שלוח האם מעל הבנים מצוה כמו שיתבאר נטל האם והבנים ובא לבית דין והזהירוהו לשלח את האם ושלחה וניצודה ביד אחר מותרת ואע"פ שנעשית בנטילתה עבירה שלא אמרה תורה שלח לתקלה:

6 יש אומרים מכח סוגיא זו שכל שנעשה בגופו עבירה חוץ מדברים אלו שהזכרנו הרי הוא באיסור אכילה ואפי' נעשה על ידי גוי וקשה להם אכילת התרנגולים המסורסים שפשט היתרם ומ"מ יראה לקצת מפרשים שאין סוגיא זו שנויה דרך פסק ומכאן סמכו לומר שאע"פ שהסירוס נאסר אם עבר וסירס או שנסתרס ביד גוי מותר המסורס באכילה אע"פ שנעברה בו עבירה:

7 פסולי המוקדשין שנפדו מותרין באכילה כחולין ואסורין בגיזה ועבודה כקדשים וזהו שאמרו במה שנאמר בסדר ראה אנכי בפרשת כי ירחיב רק חזק לבלתי אכול הדם ואמר אחריה לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים וחזר ואמר לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך והעמידו לא תאכלנו השני שהוא מיותר לאיסור אכילת בשר בחלב ומתורת דבר הלמד מענינו שאותה פרשה מדברת בפסולי המוקדשין כמו שאמר בה בכל אות נפשך תאכל בשר ופירשוה בקדשים שנפל בהם מום שיפדו ויאכלו ומה פסולי המוקדשין שני מינין ר"ל שנוהג בו דין חולין להיתר אכילת בשרו ודין קדשים לאיסור גיזה ועבודה אף מקרא דלא תאכלנו האמור בה לדבר שיש בו שני מינין דהיינו בשר בחלב ואיסור הנאה שבו למדו מגזרה שוה שנאמר כאן לא תבשל גדי כי עם קדוש אתה וגו' ונאמר להלן לא יהיה קדש בבני ישראל ומה להלן הנאה וכו' ומ"מ בסוף הסוגיא למדוה מדכתיב שלשה פעמים לא תבשל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בשול:

8 כל שאנו באים ללמוד דבר אחד מאחד אין משיבין עליה לומר שאין ראוי ללמוד זו מזו אא"כ יש בזו שבאין ללמוד ממנה קולא או חומרא לפי הענין שלמדין הימנו כגון שאם באנו ללמוד ממנו להחמיר נאמר מה לדבר זה שאתה בא ללמוד הימנו שראוי לדון בו בחומרא זו שכן מצינו בו חומרא פלונית ואם באנו ללמוד ממנו להקל שכן מצינו בו קולא פלונית אבל אין משיבין בה בכל שהו שנאמר מה לדבר פלני שכן יש בו דבר פלני שאינו בלמד הואיל ואותו דבר אינו קולא או חומרא כגון שאם תבא ללמוד איסור הנאה לבשר בחלב מכלאי הכרם בקל וחומר אין משיבין עליו מה לכלאים שכן גדולי קרקע הואיל ואין בגדולי קרקע קולא או חומרא וכל שאתה בא ללמוד דבר אחד משנים במה הצד אין משיבין מעלמא ר"ל ממקום אחר שלא מאותם השנים לומר דבר פלוני יוכיח אלא למדין כל שאין תשובה לצד השוה ר"ל בשניהם כאחד שיהיה איזה ענין נמצא בשניהם שלא יהא נמצא בלמד ומ"מ כל שנמצא בשניהם מה שאינו בלמד משיבין עליו אף בלא קולא וחומרא אלא בכל שהו וכל שאתה בא ללמוד אחת משלש השלישי מחזירו כאלו בא ללמוד מאחד וכל שאין בהם להשיב בקולא וחומרא אין משיבין בכל שהו אפי' היה אותו דבר שוה בשלשתם:

9 ערלה אסורה בהנאה ואין באכילתה כרת אבל חמץ בפסח אסור בהנאה והאוכל חייב כרת וכלאי הכרם אע"פ שמשעת זריעתן לוקה לא נאסרו הזרעים בהנאה עד שיקלטו זרעים שנזרעו בעציץ נקוב ונקלטו בהיתר ואחר שנקלטו העמיד העצים בכרם וינק משם אם נשתהא שם עד שהוסיף חלק אחד ממאתים אסור ואם לאו מותר שהכלאים בטלים במאתים של היתר: